Still Life

מאיה חנוך, תערוכת יחיד
גלריה עומר תירוש, יפו
14.6.18 – 24.5.18

אצל הנשים בציוריה של מאיה חנוך רב הנסתר על הגלוי. הן אינן מישירות מבטן אל הצופה אלא מוצגות מגבן, חלקן ישנות, לעיתים פניהן מטושטשות, מכוסות או חתוכות.

ציוריה, העשויים שמן על עץ, מבוססים ברובם על צילומי סטילס (stills). חנוך אוספת את הצילומים מתוך האינטרנט ונותנת להם פרשנות משלה.

בעולם הצילום אין חשיפה נכונה. חשיפה ראויה, היא זו שכל צלם בוחר עבור הצילום שלו. כמוהו, גם חנוך מחפשת לשלוט במידת החשיפה הנכונה עבורה ולאזן בין חשיפת יתר overexposure)) לבין חשיפת חסר (underexposure).

במשך שנים נמנעה מאיה חנוך מלצייר ובחרה לעצב תפאורות, להישאר מאחורי הקלעים, עד שגברה התשוקה לצייר על הפחד להיחשף.

בתערוכת היחיד הראשונה שלה, By the Way, התמקדה חנוך בנופים אבסטרקטיים. בתערוכה הנוכחית הנושא נדמה אישי וחושפני יותר, דמויות נשים. ואולם נוכחותן של אלה בעבודותיה חלקית, חסרה. האמנית משחקת בין היש לבין האין. ההיעדר הוא למעשה סוג של נוכחות, העשויה להיות עוצמתית יותר מן הדימוי השלם. לעיתים הפרגמנטציה מגלה יותר מאשר הציור המלא. החשיפה החלקית של הדמויות בעבודותיה של מאיה חנוך, כמו מרמזת כי קשה להן לחשוף את עולמן הפנימי בפני הצופה.

בחירתה של האמנית באופן חיתוך הדמויות בציוריה ובגודלם של הציורים, קובעת את נקודת המבט של הצופה ואת היחסים בינו לבין הציור.

מחד, היא ממקמת את הצופה קרוב מאד לדמות ומאידך מציבה בפניו גבולות ברורים ותוחמת את הציור באופן שאינו מראה את הדמות במלואה.

נדמה כי היא אומרת: עד לכאן. יותר מזה איני מוכנה לגלות.

ניתן להתייחס לתערוכה זו כאל "סלפי" אשר בו המצלמה מכוונת אל האמנית.

אלא שהתנוחות בהן היא בוחרת להציג את הדמויות בציוריה מנוגדות למהותו של הסלפי, שכל כולו חיפוש אחר תשומת לב ומתן חיזוק להערכה העצמית של המצולם. האמנית מציגה מעין "אנטי סלפי". סלפי שהוא בלתי אפשרי.

הסופרת נעמי וולף בספרה "מיתוס היופי" דנה ביופי כקטגוריה שאינה אסתטית בלבד אלא פוליטית. היא דנה בהשלטת מיתוס היופי על מרחב המחשבה הנשי והשימוש בו כאמצעי פיקוח חברתי וכנשק פוליטי נגד התקדמותן של נשים. ייצוגי הנשים בתרבות מקבעים תפיסות לגבי מגדר והם כוח ממשטר. נשים חזקות, עצמאיות, שוות זכויות ומחזיקות בעמדות כוח, אולם מיתוס היופי מכתיב את החובה לבסס את זהותן על יופיין. הנשים בצילומים עליהם מתבססת מאיה חנוך מוצבות בתנוחה קפואה והדימוי כולו מעובד לכדי שלמות. היא אינה דבקה בצילומים אלה אלא משבשת אותם באופן כלשהו. בציוריה של חנוך הנשים מופיעות כשהן מטושטשות או מוצגות בזוויות לא שגרתיות, כמעין קריאת תיגר על כוחו הממשטר של אידיאל היופי הנשי, המקבל חיזוק בעידן הנשלט על ידי האסתטיקה המוכתבת ברשתות החברתיות.

הביטוי Still Life מתורגם בדרך כלל כ"טבע דומם", אך ניתן לתרגמו גם כ"עדיין, חיים".  הנשים בציורים, שהוקפאו ועובדו בצילום ושוב בציור, שצומצמו לכדי אובייקט של מבט ועוד מבט, מסרבות  לצמצום הזה. חיות עדיין.

"You've always had the power my dear, you just had to learn it for yourself”  _{גלינדה מתוך "הקוסם מארץ עוץ", פרנק באום}

שירה דוידי ודורית לאוטמן

אוצרות התערוכה

קטלוג